חנוכה בפתח... - ארי גל - מורשת - מורשת תרבות
 
 

יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 




תרבות

דף הבית » תרבות » חנוכה בפתח...


חנוכה בפתח...

מאת: ארי גל

רק חנוכה מתקרב, וריח הסופגניות נישא באפי, שלא לדבר על הלביבות ושאר הקלוריות של מצוות החג. בבית שלנו בדיוק אתמול התחילו דיאטה, אבל בלבי עולה מחשבה טובה: מדוע שלא נקפוץ לבקר את ההורים? אחרי הכל, זהו חג האורים. אני מרים טלפון, וכבר דרך השפופרת אני שומע את השמן מבעבע שם, ידעתי שיש על מי לסמוך.

"תבואו, תבואו", מתלהבת אמא שלי. "הזמנתי גם את סבא וסבתא, והדודים מהשפלה, ועוד כמה הודיעו שיקפצו". כאילו שאני לא מכיר אותם, באים רק בשביל הלביבות. לקקנים שכמותכם, איפה הייתם כל השנה?

כל היום אני צם, בהסתמך על הכישרונות הקולינאריים המבורכים של משפחתי. בשעה היעודה אנחנו מתייצבים להדלקה, כשמסביבנו מתקבצת כל המשפחה על תפוצותיה. ככה זה אצלנו, מסורת של נר ראשון דחנוכה. על אדן החלון ניצבות שורות שורות של חנוכיות מכל הסוגים, כשביניהן החנוכיה המסורתית שהכינה הגננת מהגן ושבדרך כלל נמסה עוד לפני ההדלקה, כשלידה ניצבת בגאון החנוכיה שסבא הצליח להבריח מפולין, וכבר ברור לי שנשמע שוב את כל הסיפור (הארוך) של ההברחה, שמידי שנה מתווספים לו פרטים פיקנטיים למען ינעם לשומעים. עוד חנוכיה מבריקה של בן דוד אחד שזו הפעם הראשונה שלו, וגם החנוכיה שלנו, עם סימני שעווה מהשנה הקודמת (ולא רק).

אחד אחד מתכבדים הגברים שבחבורה לברך ולהדליק. על הנייר זה תופס שורה בקושי, במציאות אורך טקס הדלקת המשואות כשלושים דקות נכבדות. לא שיש לי משהו נגד חזנות בציבור, אבל הסופגניות מתקררות והלביבות מחווירות מרגע לרגע. אחרון הילדים גומר עם השהחיינו, ואני כבר עושה צעד קטן לכיוון לביבה אחת שכבר מההתחלה שמתי עליה עין, אבל עכשיו מגיע תור השיר ורננים. סבא מוחה דמעה ופוצח ב"הנרות הללו" בלחן עתיק שהצליח להבריח בדרך לא דרך מפולין (אחר כך הוא יספר לנו את הסיפור המלא). נרשמת התרגשות מסוימת בקהל, ואפילו אני לא נשאר אדיש והמראות מטשטשות קמעא לנגד עיניי, אינני יודע אם בגלל האווירה הנוסטלגית או שמא אלו האדים שעולים מהסופגניות העכשוויות.

סבא מסיים ומקנח את האף כהדרן. אחריו פוצחת המשפחה כולה במנגינה המוכרת, כשהמוכשרים שבבניה מנסים לעשות קול שני אך לשווא. אני שר עם כולם ופוזל לעבר הלביבות שכבר התקררו כהוגן ומתחילות להצטמק כזה. מהצד אני מבחין בבני שנוטל סופגניה מהבילה (עדיין) בתואנה שהתינוק רוצה אחת. הוא אכן מגיש לינוקא את האוצר, לא לפני שנוטל ממנו ביס הגון כדי לבדוק שהוא ראוי למאכל אדם. הוא עוד ישלם ביוקר על התרגיל הזה. מינימום נישול מהצוואה.

השירה בצוותא מגיעה אל הסוף המר, ובטרם ניגש לטעום משהו, מבקש בן דוד מפוקפק אחד לשמוע את "הנרות הללו" של פריד, כי הוא נורא אוהב את הלחן הזה. כולם מחייכים בנחת, והחוצפן ניגש למערכת הסטריאו ומניח את הדיסק. אחת הסופגניות מתחילה להעלות עובש, וכל השאר כבר איבדו מזמן צלם אנוש. קולו של אברהם פריד נישא בחלל, מה מצאתי בו אי פעם? ה"טדדדם טדדדם" נמשך ונמשך עד שמישהו נזכר שכבר בשנה שעברה הייתה סריטה על הדיסק בדיוק בקטע הזה. איזה קטע. מכבים את המוסיקה וממשיכים באופן עצמאי מהמקום שבו היא נעצרה. למה בכלל הגענו? מה היה רע לנו בבית, עם סופגניות טריות מהמכולת (רק מאתמול)?

השתיה הקרה כבר לוהטת בעוד שמאכלי החג כבר לא אקטואליים. רבקי הקטנה מתעקשת לשיר שיר חנוכה שלמדה בגן. בני הדור המבוגר מחייכים באושר עילאי כשהפעוטה מטפסת לבד על הכיסא ומודיעה שהיא מתביישת. מתחילה מסכת התחננויות שבמהלכן אני רואה את בני טועם עוד סופגניה בשביל עוד תינוק שהספיק בינתיים להיוולד, כנראה. רבקי פותחת בשירה מהוססת, כשאיש לא מזהה את הלחן או המילים, ולכן מוחאים כפיים בסיום המשוער. רבקי נעלבת (זה עוד לא נגמר), פורצת בבכי וזוכה בפרוזן-לאטקעס כפיצוי. גם אני עומד על סף דמעות. קול מאחוריי מציע לנוכחים להתיישב איפה שיש מקום. עד שקלטתי מה קורה, נשאר לי רק השרפרף הקטן ליד המסדרון.

אני צונח, רועד, וכמבתוך חלום אני שומע את הסיפור המרגש על הבריחה הנועזת מפולין. אני מתעודד קמעא, כי מניסיוני, בסוף הסיפור מציע מישהו לטעום מעט מן הכיבוד הקל שכבר הפך לחלק בלתי נפרד מהשולחן, אבל בשלב זה לא אכפת לי לאכול גם עץ. מחיאות כפיים נשמעות מתוך הערפל, כנראה הסיפור נגמר. אחד הדודים מתכבד להשמיע וורט מענייני דיומא, לא משהו ארוך. קערת הלביבות מתכסה שכבה דקה של אבק. נשמעות קריאות "יישר כוח" ו"שנזכה לשנה הבאה". הבטן שלי משמיעה קרקור שאני רוצה לקבור את עצמי. עוד משהו שהיה בעבר סופגניה נעלם לכיוון אגף התינוקות. אחד הילדים מספר בדיחה, כולם צוחקים בנימוס ומישהי אומרת "למה שלא תטעמו משהו?" אני עושה צעד לכיוון השולחן, מעיף מבט בשעון ומגלה שהגיע זמן הדלקת נר שני.


(טורו של ארי גל מתפרסם במגזין 'שירו לו')
רשימת התגובות  
כצרה - אליאור, 19/12/2006
ארי גל זה בסדר מה שכתבתה אבל זה לא מספיק לי אתה צריך לאוסיף פרתים בקצרה מא אליאור עורך ``גלובס``

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines