הטמעת לחנים נכריים בתפילה - ד"ר רחל קולנדר - מורשת - מורשת תרבות
 
 

יהדות
הפוך לדף הבית
יהדות מידע יהודי חדשות דעות משפחה תרבות אוכל נשים חינוך
 




תרבות

דף הבית » תרבות » מאמרי תרבות » הטמעת לחנים נכריים בתפילה


הטמעת לחנים נכריים בתפילה

הציווי "...ולא תעשה כמעשיהם" המופיע בפרשתנו מתכוון, בין השאר לאימוץ וחיקוי של מוסיקה נכרית, ולשאלת שילובה באירועים הליטורגיים והפארה ליטורגיים היהודיים. עניין זה מופיע כבר בגמרא. על אלישע בן אבויה שיצא לתרבות רעה ספרו, למשל, שזמר יווני לא פסק מפיו (מסכת חגיגה דף ט"ו ע" ב). קינה על משה רבינו, מאת עובדיה הגר, מתקופת ימי הביניים באירופה, מהווה את המסמך הקדום ביותר המבטא שימוש במוסיקה נוכרית. שרידי הטקסט שנמצאו סומנו בתווים לפי שיטת ה"נוימות", שהיתה נהוגה בכנסיה. בימינו, לחן הקטע שוחזר והוקלט, ואפשר לחוש במנגינה את הדמיון ללחן הגרגוריאני שהיה מקובל בעולם הנוצרי. מאות שנים לאחר מכן מגיעה המוסיקה נכרית לתוך בית הכנסת ע"י שלמה רוסי, יהודי איטלקי בן המאה ה-17, שהיה מלחין החצר במנטואה והלחין פרקי תהילים ופיוטים לבית הכנסת. סגנון הכתיבה שלו היה אירופי מובהק, ללא כל זיקה למוסיקה האיטלקית יהודית-מסורתית. בן תקופתו, ר' אריה ממודנה, תמך ברפורמה זו של הטמעת סגנון זר, וכך גם החזן יעקב פינצי ואפילו הרב אברהם גרציאנו, שהתיר הכנסת כלי נגינה לבית הכנסת.
דוגמאות רבות נוספו במשך השנים לתופעת שילוב ואימוץ לחנים זרים. עד היום, למשל, שרים בשמחת תורה בכמה בתי כנסת באיטליה פיוט שהפזמון שלו הוא "אמן שם נורא", ומנגינתו היא שיר אהבה ספרדי. גם המוסיקה החסידית, מן המאה ה-18 ואילך, שואבת את לחניה מן הסביבה האירופית הנכרית, וכך גם שירת הבקשות של יהודי צפון אפריקה, המעוגנת במוסיקה האנדלוסית, והמכונה "ניגוני ישמעאל".
יתכן שאת ההצדקה להטמעת הלחנים הזרים בתוך עולם השירה היהודית אפשר למצוא אצל וילוטו ופריסו, מוסיקולוגים ואנשי הגות במאה ה-19, הטוענים שהנעימות הנוכריות מקורן ביהדות: הנוצרים אמצו מן היהודים את הטקסטים ואת אופן ביצועם. מובן, שהם מתכוונים בעיקר לתבניות המלודיות ולקווי המנגינות, למקצב, לקשר שבין המלל והלחן, ולמערכות הטונליות. ואולם, נראה שלא רק בעולם הנכרי מקובלת הנחה זו. ע"פ תורת חב"ד, כל ניגון ולו גם ניגון של אומות העולם אינו אסור מעצם היותו ניגון, כי "נפל בין האומות". לכן, ניתן לשחררו ע"י הפיכתו לניגון לשם ה'. כך מתאפשר "יבוא" של מנגינות נכריות לחלוטין, עיבודן והתאמתן לתבניות ולמוטיבים של העולם המוסיקלי של החסידות, והטמעתן בצורה מושלמת ברפרטואר הליטורגי. גם אימוץ ההמנון הצרפתי, ה"מרסלייז", ע"י חסידות חב"ד, לפרק "האדרת והאמונה" הוא יישום מוסיקלי של גישת "ופרצת", שעניינה להוסיף בקודש ולהרבות אור.
מובן, שדעות אלה אינן היחידות בשאלת שילוב הלחנים הזרים בתפילה. עניין השימוש במנגינות זרות יצר ספרות ענפה של פרשנויות, פסקי הלכה, ספרות שו"ת וסיפורים הסטוריים. חלקם עוסק בהאזנה למוסיקה נוכרית, חלקם עוסק בביצועה, כאשר קשת הדעות נעה בין הסתייגות להתנגדות מוחלטת, בבחינת "ולא תעשה כמעשיהם". על הסיבות וההתרים בתנאים מגבילים נדון, אי"ה, בהקשרים אחרים בעתיד.

פורטל מורשת
דף הבית
אודות
צור קשר
הוסף למועדפים
הפוך לדף הבית
רישום חברים
מפת האתר
ראשי
שאל את הרב
שיעורי תורה
לימוד יומי
לוח שנה עברי
זמני היום
זמני כניסת ויציאת השבת
רפואה שלמה - רשימת חולים לתפילה
פורומים
שידוכים
תיירות
שמחות
אינדקס
ערוצי תוכן
יהדות
מידע יהודי
חדשות
דעות
משפחה
תרבות
אוכל
קניות
כלים
פרסמו אצלנו
במה ציבורית
המייל האדום
בניית אתרים
סינון אתרים
RSS
דרושים
תיק תק – פיתוח אתרים לביה"ס
לוח שנה עברי
זמני היום וזמני כניסת ויציאת השבת
מגשר גירושין
אינדקס אתרי יהדות
אינדקס אתרי חינוך
בית מדרש | מידע יהודי | פרשת השבוע | מאגר השיעורים | לוח שנה עברי | אנציקלופדיית יהדות | חדשות | תרבות | אוכל | קניות | אינדקס אתרים | רפו"ש | שו"ת | פורומים | שידוכים | שמחות | תיירות | במה ציבורית | בניית אתרים | סינון אתרים | דף הבית | הוסף למועדפים | אודות | צרו קשר | RSS | פרסמו אצלינו | דרושים
© כל הזכויות שמורות ל SafeLines