מאת: ד"ר רחל קולנדר
במסכת קינים פרק ג' משנה ו' אנו שומעים על חידה מוסיקלית הקשורה בחיות: כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה. כיצד? שתי קרניו שתי חצוצרות, שתי שוקיו שני חלילין. עורו לתוף, מעיו לנבלים, בני מעיו לכינורות. כשהכבש חי, אין לו אלא קול אחד וכשהוא מת אפשר להוציא ממנו שבעה קולות: משתי קרניו עושים שתי חצוצרות והכוונה אולי לחצוצרות של הלווים שהיו מקרניים (תוספות בזבחים ס"ח א'), או לשופרות, שהם הכלים הטבעיים הקדומים ביותר. בנוסף, גם זרועות הנבל היו עשויות מקרניים. מעצמות שוקיו של הכבש עושים חלילים, ומיתרי הכינור והנבל הותקנו גם הם מן הכבש – ממעיו.
שלושת הסוגים העיקריים של כלי הנגינה – נשיפה, מיתר והקשה – נעשים אם כן מחומרים הלקוחים מבעלי חיים. ואכן, חז"ל היטיבו להבין את הקשר בין החומר לבין הקול, כיוון שלכל חומר צליל מיוחד משלו, וגם בתרבויות השונות אנו שומעים על תופים מעור זברות, תיבות תהודה משריון צב, שופרות משנהב פיל, ועוד. גם העיטורים של כלי הנגינה מחקים ראשי ציפורים וחיות. ואולם, הקשר בין בעלי חיים ומוסיקה מתבטא לא רק בחומר אלא גם בשלושה מישורים נוספים:
א. קולות השיר שבעלי חיים משמיעים – השירה של החיות היא הביטוי הנעלה ביותר של שבח לבורא, כפי שמצאנו בספר שמואל, בעת העברת הארון על ידי דוד – "וישרנה הפרות". על פי הזוהר, בכל לילה בחצות קורא התרנגול להתעורר ולבכות על חורבן המקדש, ובבכייה זו משתתף הקב"ה. הקולות מתמשכים גם לאשמורת השלישית, ואז פוצח כל היקום בשירה. גם גייסות סנחריב, שצרו על ירושלים, הובסו בזכות שירה זו – סנהדרין צ"ה ב': "אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי חיות (שאולי היו חיות המרכבה) ומתו.
ב. כוחם של הצלילים לדבר לא רק לבני אדם אלא אפילו לחיות, ולהשפיע על מזגם ומעשיהם. אנו מוצאים דוגמאות לכך במקורותינו, למשל, על פי רש"י בסוטה מ"ח א' בענין זמרא דבקרי: "מזמרין בשעה שחורשין כדי לכוון את השוורים לתלמיהם שהולכין לקול השיר וערב עליהם". מקרים דומים מוזכרים, להבדיל, גם בספרות יוון הקדומה (אורפאוס, למשל), וכן בסיפורי עם באמריקה ובמזרח הרחוק.
ג. יצירות רבות נכתבו בהשראת בעלי חיים והן מתארות את תכונותיהן הבולטות – למשל "קרנבל החיות" של המלחין הצרפתי סן-סאנס, "צפורים עצובות" של רוול, וקיימות אפילו יצירות שבעלי חיים נמצאים במרכזן, וסביבן נרקמות עלילות – כמו "דג השמך" של שוברט, "פטר והזאב" של המלחין הרוסי פרוקופייב, ועוד.
ההשראה של בעלי החיים לעולם המוסיקה היא, אם כן, רבת פנים, וחכמים השוו את הצלילים המופקים מכלים העשויים מבעלי חיים, המשתבחים עם הגיל, לזקני תורה שכשמזקינים דעתם מתיישבת עליהם, שנאמר – "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה".