מאת: ד"ר רחל קולנדר
"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". שבעת הנרות שבמנורה שהם הנר האמצעי וששה הקנים שבשני צידיו, רומזים לשבע החוכמות "החיצוניות הטפלות לתורה, שהתורה צריכה להם להתפרש בכל פרטי שיעורין..." (הנצי"ב, שמות ל"ז, י"ט). גם האברבנאל מציין את הסמליות של שבע החוכמות – מתימטיקה, הנדסה, מוסיקה, אסטרונומיה, טבע, תאולוגיה ופילוסופיה – בשבעת הקנים של המנורה, "והיו הנרות כולם פונות אל הנר האמצעי הנקרא נר מערבי והוא היה פונה אל קודש הקודשים, לרמוז שהחוכמה האמיתית היא אשר תסכים עם שרשי התורה" (תרומה כ"ה).
הנר האמצעי שבמנורה במקדש היה (כנראה) נר התמיד שלא כבה לעולם, ורק הוסיפו לו שמן. ממנו הדליק הכהן את שאר הנרות, ובו סיים את ההדלקה, כפי שאנו למדים מן התיאור במסכת שבת דף כ"ב ע"ב, כך שהנר הזה מזין את הנרות האחרים ויחד עם זה ניזון מהם בעצמו. באופן זה (ע"פ ר' שמשון רפאל הירש בפירושו בשמות כ"ה), הוא מעשיר את החוכמות, ובכללן חוכמת המוסיקה, ובהיותו רוח תורת ה' הוא גם נזקק להן, כי הן הכרחיות להבנת התורה ומשרתות את החדירה לעומקה. אור המנורה הוא, אם כן, ביטוי למכלול הדעת הניזונה מתורת ה'.
כאמור, אחד הנרות מסמל את חוכמת המוסיקה, ועל פי הגר"א זהו הנר הסמוך ביותר לנר האמצעי, ולכן יש לו חשיבות רבה. הגר"א דן באופן מקיף ביותר בחוכמת המוסיקה, שבכוחה להביא לא רק לידי התרגשות אלא גם להבנה עמוקה, ושבלעדיה אי אפשר ללמוד את סודות התורה. בדבריו הוא מסתמך על הרמב"ן (תורת האדם, עמ' ש"ג), המציין ש"אין בגשמיות דק כמוסיקה" – מכל החוכמות, המוסיקה היא הקרובה ביותר לרוחניות. יש לה מעמד עצמאי, והיא מבטאת תכנים עמוקים וגבוהים. לכן היא ממוקמת, כאמור, במקום מכובד ביותר, ליד הנר האמצעי. תלמידו של הגר"א, ר' ישראל משקלוב, מביא בהקדמה לספרו "פאת השולחן" (עמ' ה'), את דברי הגר"א בהקשר לחוכמת המוסיקה: "כל החכמות נצרכים לתורתנו הקדושה וכלולים בה... חוכמת אלגברה ומשולשים והנדסה וחוכמת מוסיקה ושבחה הרבה.. כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלוויים וסודות תיקוני הזוהר אי אפשר לידע בלעדה ועל ידה יכולים בני אדם למות בכלות נפשם מנעימותיה ויכולים להחיות המתים בסודות הגנוזים בתורה... כמה ניגונים וכמה מדות הביא משה רבינו ע"ה מהר סיני והשאר מורכבים... ". כלומר, חוכמת המוסיקה היא המרכיב אולי החשוב ביותר בהוויה היהודית. על ידה ניתן להבין את התורה, ולממש על ידי כך את משמעות הבאת האור לעם ישראל ולעולם כולו, בבחינת "כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל" (ספורנו).