ביקורת ספר / "חלום קטוף"
איתמר ליברמן כותב על ספר שהוא זכרון ותפילה.

במלאת שלוש שנים לעקירה מגוש קטיף יצא לאור הספר "חלום קטוף" שמאגד בתוכו מבחר רב ומגוון של שירים וקטעי יומן פרי עטו של נוער גוש קטיף. בין הדפים הצבעוניים והנעימים נחשף הקורא לעולמם הפנימי הסוער של בני הנוער שעמדו בחזית המאבק נגד גזירת הגירוש, ולגילויי השבר והתסכול המעוררים הזדהות וזיכרונות חבויים.
הספר הוא למעשה קובץ של מונולוגים, תפילות, מחשבות, חוויות ומכתבים, שנכתבו לפני ואחרי העקירה וקובצו לספר אחד. אמציה יחיאלי, מי ששימש רכז נוער בגוש קטיף בשמונה השנים האחרונות, הוא זה שעמל וקיבץ את הקטעים יחדיו. בהקדמה לספר הוא מספר כי מדובר במלאכה לא קלה במיוחד, שנדרשו לה כוחות נפש גדולים, בעיקר מצד הכותבים שהרעיון שתחושותיהם ורגשותיהם יתפרסמו בציבור הרחב, לא תמיד התקבל אצלם בהתלהבות.


התוכן של "חלום קטוף" מתאפיין בטראומתיות, אולם זו מתקבלת בהבנה כשמתחדדת ההכרה שמדובר בפרויקט תרפיסטי שתפקידו להקל את הכאב ולסייע לנפש להתאושש מהסערה שעברה. רוב השירים וקטעי היומן מבטאים את כאב, געגועים וזיכרונות, אולם יש ביניהם גם המבטאים תקווה, תפילה לטוב וכמיהה לשוב הביתה.
השירים לרוב לובשים אופי דתי עם שילוב של פסוקים מהמקורות, מהתפילה, ואף חריזה בסגנון הקינות. פה ושם ישנם גם אזכורים לכאב ולאסונות עבר כמו השואה, כמו בשיר "מכתב לסבתא", המפנה תהייה קשה לסבתא שהבטיחה ש"בפולין זה נגמר".
רבים מהיצירות מתאפיינות בסגנון של פנייה שדרכה הם מביאים לידי ביטוי את הזעקה הבוקעת מקירות לבם, החל מפנייה לבורא עולם, לאדמה, להורים שהבטיחו שלא תהיה עקירה, לחיילים ולמפקדים שביצעו את המשימה ועוד.


הבוסריות מאפיינת חלק מהשירים, כשלצידם אחרים בשלים יותר. מצד שני היות ושמדובר ביצירות שבקעו מלב כואב ושבור של בני הנוער,  הרי שלא שייך להעמיד אותן במבחן על פי החוקים המקובלים בעולם הספרות.
הספר אינו חושף את שמות היוצרים וזאת מהטעם שרבים סירבו להיחשף, וגם משום שהספר מטרתו להביא לידי ביטוי מסר אחיד ומשותף של כלל נוער הגוש. חשיפת שמות היוצרים, לפחות חלקם, ייתכן והייתה  מוסיפה לאוטנטיות, אולם מאידך הייתה פוגמת באחדות.
הספר מחולק לשבעה פרקים שכל אחד מהם מתאר שלב אחר בתהליך המכונה "התנתקות". חלק מהטקסטים מתארים את תקופת ימי גזירה שלפני, אחרים את הגירוש עצמו, וכמובן ישנם רבים העסוקים בכאב שבעקבותיו על הגעגועים והרגשת התלישות מהמציאות.
הספר מתהדר בעיצוב מרשים וצבעוני שמבקש לשדר מסר אופטימי לעתיד. כמו כן הספר מודפס על נייר איכותי ונעים שמזמין את הקורא לקחת את הספר ליד.     

"חלום קטוף" הוא ספר זיכרון ותפילה שראוי שימצא את מקומו על המדף מעצם יכולתו להעניק חוויה מזווית לא שגרתית לאחד המאורעות היותר חשובים שאירעו כאן בשנים האחרונות.
בקדמה לספר כותב אמציה יחיאלי שהמטרה בהוצאת הספר היא בכדי שהציבור הישראלי יבין את הטעות הטרגית שנעשתה בעקירה. האם הספר יעורר את הציבור לחשבון נפש ויחצה את חומת הסקטוריאליות אל הציבור הרחב, זו כבר שאלה אחרת.   

 

תשובה מאת איתמר ליברמן